גזר דין בתיק ת"פ 44053-06-11

1.         בתאריך 16/01/12 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר במילוי תפקידו בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סעיפים 192, 288, 273, 275 ו-380 לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

            בתאריך 24/01/12 טענו הצדדים לעונש.

2.         ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות וכן הגישה  כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין מת"פ 5205-07-08, בו הורשע הנאשם ונגזר עליו עונש מאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי שהינו הוא בר הפעלה בשל הרשעת הנאשם בעבירות נשוא תיק זה.

            ב"כ המאשימה עתרה  לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, הפעלת המאסר המותנה נשוא תיק ת"פ 5205-07-08 בגין עבירת עוון, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים  - השוטרת זיוה והמתנדב אלכסנדר וטרונין, כאשר לגבי האחרון - הפנתה לחבלה שנגרמה לו ולנזק שנגרם לרכושו -משקפיים ומכשיר פלאפון.

            עוד הפנתה ב"כ המאשימה לנסיבות לחומרא - הכאבים והחבלות שנגרמו למתנדב אלכסנדר וטרונין, ולנזק שנגרם לרכושו, וזאת על אף שביחס לעובדות אלה לא יוחסה לנאשם עבירה, עוד הוסיפה כי זו אינה הפעם הראשונה שנושך הנאשם קורבן תמים.

ב"כ המאשימה ציינה כי לא ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם נטילת אחריות או חסכון בזמן שיפוטי, לאחר שניהל את ההליך עד תומו.

ב"כ המאשימה הפנתה לתעודה הרפואית של הנאשם (ת/14) -וצינה כי ספג נזק קל לעומת המתנדב, וכי אין לו להלין אלא על עצמו מאחר שהוא בחר לנשוך את השוטר, אשר פעל מתוקף מילוי תפקידו. עוד הדגישה ב"כ המאשימה בהקשר זה, כי השוטרים והמתנדבים פעלו באירוע ללא דופי תוך כדי הקפדה על איפוק, זיהוי מתאים ופעלו בהתאם לנהלים ולצו שיפוטי.

לשיטתה של ב"כ המאשימה, בעבירות מסוג זה בית המשפט נדרש לגבות את אנשי המשטרה בעבודתם, שכן ללא גיבוי שכזה, יוותרו חשופים בצריח ולא יוכלו לספק לאזרחי המדינה את ההגנה לה הם זקוקים.

בעניין הפעלת המאסר המותנה במצטבר, הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה, וטענה כי כאשר נאשם חוזר ומבצע עבירות, אין הצדקה כלשהי לחפיפת עונש מאסר מותנה שנגזר.

עוד הפנתה ב"כ המאשימה להכרעת הדין, בו הרשיע בית המשפט את הנאשם גם בעבירת איומים והעלבת עובד ציבור כלפי זיוה, ולמרות שאין מפעילים עונש פעמיים ביקשה לתת לנסיבה זו משקל לחומרא.

ב"כ  המאשימה הגישה פסיקה וציינה כי הנאשם נעצר בתאריך ה-21/06/11.

3.         ב"כ הנאשם טען לעניין הפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה, כי קשה ללמוד מפסקי הדין שהוגשו לעניין הנדון. עוד ציין כי אינם מפרטים את נסיבות האירועים, שכן הנאשם הורשע בעבירות מסוג עוון.

            נסיבות ביצוע העבירה, לטענתו של ב"כ הנאשם, הן לא ברף חומרה גבוה. לגבי האיום כלפי זיוה, ניתן להתרשם כי היו אלה דברים שנאמרו "מהפה אל החוץ". למרות שהסכים שהדברים חמורים ואסורים, אך יחד עם זאת טען כי אין מדובר באיום ממשי.

            ב"כ הנאשם הסכים כי יש חומרה בלתי מבוטלת בעבירה של תקיפת שוטר, וכי קיימת מדיניות של החמרה בעבירות של תקיפת שוטרים. אולם ביקש להלום את העונש על פי הנסיבות - האלימות והפגיעה בשוטר נגרמו כתוצאה מכך שהשוטר הפעיל כוח בעצמו, תקיפת השוטר לא הייתה יוזמה של הנאשם.

            לעניין המאסר על תנאי, טען ב"כ הנאשם שיש להפעילו בחופף, וזאת משום שאין שום הצדקה, לטענתו, בנסיבות התיק להשית עונש מאסר במצטבר לאור העובדה כי הנאשם הורשע בעבירות מסוג עוון.

            עוד ביקש ב"כ הנאשם לקחת בחשבון, כי למרות עברו המכביד של הנאשם, זוהי הרשעתו הראשונה בעבירה של תקיפת שוטרים.

            ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם נשוי ולו ילדים קטנים, וכי ענישה מחמירה עלולה להקשות עליו ועל בני משפחתו. עוד הוסיף כי הנאשם עצור מזה שבעה חודשים.

            לפיכך ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בהפעלת המאסר המותנה לצד עונש מאסר נוסף שיופעל בחופף למאסר שיוטל.

4.         הנאשם עבר עבירות חמורות של איומים, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.